⊰ הזיוָכין ⊱
לפני כמה שנים כשהקטנה היתה בגן. לכבוד יום האם/המשפחה רק האימהות הוזמנו לאירוע שהגן הפיק והשקיע בהגזמה. אני מאוד סובלת באירועים האלה ולא באמת טרחתי לקרוא את כל ההודעה רק מתי זה שלא אפספס.
ביום האירוע ממש לפני שיצאתי לשם, חיפשתי את ההודעה בקבוצה כדי לקרוא איפה זה, ראיתי שכתוב שצריך להביא מאכלי-עדות, שנינו ממוצאים מעורבים ואין לנו מאכל עדה קלאסי…
שאלתי בדאגה את בן-זוגי זיו ״מה לקחת?״ והוא ענה שאני יכולה לקחת את הפסטה ברוטב אדום שהכין. למתעניינים, זה לא קטשופ, אלא רוטב מושקע, שכולל בצל מטוגן ועוד.
כשהגעתי, בכניסה לאירוע, מי שקיבלה את פני ולקחה ממני את קופסת האוכל שאלה אותי ״מה זה?״ הפטרתי לכיוונה ״זה… זיו הכין״ ונכנסתי פנימה.
היה מופע בלט של ילדים גדולים יותר ובהפסקה כשיצאנו אל החדר שמחוץ לאולם, ראיתי שסידרו והציגו יפה על שולחן את המנות שההורים הביאו וליד כל מנה היה שלט שאומר מה זה, ליד מה שאני הבאתי היה רשום בכתב יפה ״זיוכין״, כמובן שלא תיקנתי אותם.
מאז זה המאכל המסורתי שלנו.
