⊰ בלה בלה בלה ⊱
גדלתי וחושלתי ביפו, עוף נדיר של משקיעה בלימודים בכיתה של מופרעים.
בשיעור תכנות למדנו שפת פסקל (אני יודעת מה עובר לך עכשיו בראש ״יוּ בת כמה את?!״)
מאחר והייתי היחידה שטרחה להכין שיעורי בית, המורה לתכנות מאוד רצתה שאכתוב את התשובות על הלוח (עם גיר לבן) ואני מאוד לא רציתי. עשיתי פרצוף, אבל לא באמת הרגשתי שהאפשרות של להגיד לה ״לא״ הייתה קיימת.
הבעתי את המחאה שלי בחירוּת-יצירתית בשמות שהגדרתי לתאים.
התייחסתי אליהם בתור תאים אחד, שתיים ושלוש -
אבל השמות שנתתי להם היו: בלה, בלה-בלה, ובלה-בלה-בלה בהתאמה.
ניגשתי ללוח והתחלתי לרשום ואז הסברתי בע״פ:
״כמו שאתם יכולים לראות אם תא בלה שווה לתא בלה-בלה-בלה אז תא בלה-בלה יהיה…״
המורה קטעה אותי, ואמרה לי שאני יכולה לשבת.
לא זומנתי שוב לכתוב על הלוח את התשובות לשיעורי הבית.
