⊰ קצת קטנה לא כל כך גדולה ⊱
הטלפון האדום במרפאה
זה היה במרפאה הוטרינרית שעבדתי בה, ביום שישי עמוס במיוחד, היום היחיד הפנוי לסידורים לרוב האנשים העובדים.
על השולחן הטיפולים היה כלב לחיסון, בחדר השני המתין בכלוב חתול לא מרוצה. בקבלה - הבעלים של המטופל הקודם שרוצה רק לשלם וללכת, אנשים חדשים שצריכים להירשם לתור וכל זה בנוסף למי שהגיעו קודם ומחכים בחדר המתנה. בימים כאלה היה צריך ארבע ממני כדי להשתלט על הכל.
הטלפון צילצל.
עניתי מיד ב:״[שם ה]מרפאה שלום״ מהיר וחד
הלקוחה שבצד השני, ענתה ב-״ש-לוווווםֿ״ ארוך ואיטי, נשמעה מבוגרת והיה לה מבטא (אולי) הונגרי.
אני בתשובה: ״כן״ קצר וענייני.
הבנתי שבצד השני של הקו יש מישהי שצריכה לוודא כל הזמן שאני עוד שם, כנראה בגלל שכבר איבדה אנשים במהלך שיחה.
היא, לוקחת את הזמן עם לענות (כנראה שהיה לה בוקר חופשי מלהגיע לקופ״ח ויש לה את כלללל הזמן שבעולם בשבילי...) בינתיים במקביל קיבלתי תשלום, הוצאתי חשבונית ללקוחה שטופלה קודם, עניתי לטלפון השני והבנתי שיש פה צורך בדיבוב אקטיבי.
שאלתי: ״איך אפשר לעזור לך?״
היא: ״יש לי כלבה.״ אתנחתא.
אני, חושבת לעצמי: אז זאת את עם הכלבה, תהיתי מתי תתקשרי…
בידיעה שהיא צריכה סימני חיים כדי להמשיך אמרתי לה: ״כן״
היא: ״קצת קטנה, לא כל כך גדולה״
פאוזה
אני: ״כן״
היא: ״הכלבה חומה.״
אני: ״כן״ (חושבת: ״אההההההה״ לא אמרת כלום במשפטים האלה. ובוודאות לא משהו קריטי לטיפול).
מסביב כאוס טוטאלי, כלבים נובחים, חתול נתלה על מנורה, טישו בוער נזרק˅. הוטרינר כבר מסמן לי עם הידיים לקצר ונועץ בי מבט מצוקה של ״מה קורה, את איתנו היום?…״
בהחלטה מנהלתית, מאחר ולא נשמעה כל בהילות וגם לא מילים מדאיגות כמו ״תאונה״, ״דם״ וכו שזה לגמרי יכול לחכות, ביקשתי ממנה את מספר הטלפון שלה ואמרתי שאחזור אליה עוד כמה דקות, אחרי שאסיים לטפל בכל מה שהצטבר לי בזמן השיחה הזו. בזמן הזה גם איתרתי את הכרטיס שלה לפי המספר ובדקתי היסטורית טיפולים ואם יש שם מידע שיכול להיות רלוונטי.
אחרי קצת פיזור הפגנות ודילול הממתינים בתור, התקשרתי אליה חזרה.
היא: ״ש-לוווום״
נמסרו עוד כמה תיאורים חיצוניים לא רלוונטים של הכלבה ופרטים על איך הכלבה הגיעה אליה לפני כמה שנים… כשהחלטתי למקד את הגברת.
אני: ״זאת מרפאה וטרינרית, את זוכרת למה התקשרת?״
היא: ״כן.״
חשבתי ״יופי לפחות זה״ וכיוונתי אותה שוב: ״מה לא בסדר עם הכלבה?״
היא: ״כלבה בסדר.״
(הקול הפנימי שבראש הדהד ב:״מההההה?!״)
בשלב הזה הרחקתי את השפופרת מהאוזן והסתכלתי מבולבלת על מכשיר הטלפון,
היא המשיכה: ״יש לי גם כלף… חום... קצת קטן… לא כל כך גדול.״
אני (נושמת עמוק): ״מה לא בסדר עם הכלב?״
היא: ״כלף בסדר״
(הקול שראש צעק ״אהההההההההה! את לא אמיתית״)
עצרתי לרגע כדי לתת מכות עם השפופרת על השולחן וחזרתי לשיחה: ״כן״
הוטרינר שלידי נראה מודאג יותר מהרגיל ממצבי הנפשי.
אחרי שעברו יותר מדי משפטים, שלא קידמו אותנו לשום מקום, הגענו בשעה טובה למטרת השיחה.
כמו שהיא ניסחה את זה ״כלבה, מחפשת בעל. כלף בא… מתעניין, מ-ריח… עו-לה.״
נקבע תור לניתוח עיקור כשתסתיים תקופת הייחום.
˅הטישו לא באמת, רק רציתי להעביר אווירה של מהומות בכלא.
