⊰ פְלָמְבֶּה ⊱

בזמן השירות הצבאי שלי, נסעתי באחד מאוטובוסי הקונקשיון שלי בדרך לבסיס וכדי לא להרדם הקשבתי לשיחות סביבי. נא לא לשפוט, זה היה כשהטלפון הנייד היה לבנה ששימשה רק לשיחות (קונספט מהפכני) ובכלל לא היה לי אחד.

באיזור צריפין עלה לאוטובוס חייל שזיהה חייל אחר והתיישב לידו, נשמע שעשו יחד טירונות או קורס קודם ונראה שלא נפגשו מאז.

חייל א׳ (תוסיפו אחי כמעט אחרי כל מילה, כי דיברו בחיילית שוטף): ״מה שלומך? מה קורה?״
חייל ב׳ (בטון מדוכא): ״אל תשאל״

חייל א׳: ״מה קרה?!״
(אני: לא אומרת כלום אבל חושבת: הוא הרגע ביקש ממך לא לשאול)
חייל ב׳: ״אכלתי אותה, יש משפט ואני בדרך לכלא צבאי״
חייל א׳: ??!!!!
(ישבתי מאחור אז לא ראיתי את הפרצוף שלו, אבל בהחלט היו לו סימני שאלה וסימני קריאה מעל הראש).

חייל א׳:
״עישנתי לי בבסיס. הרס״ר תפס אותי. נתן לי עונש לצבוע את המשרד שלו.
צבעתי את המשרד וכמובן שעישנתי תוך כדי.שזיהיתי את הרס״ר מתקרב. (או או)
מיד זרקתי את הסיגריה לדלי מים שהיה שם.
זה לא היה מים אלא סולר, הדלי התלקח. בעטתי בדלי הבוער. (שיט)
מסתבר שגם הצבע הטרי על הקיר היה דליק והרס״ר הגיע בדיוק בזמן לראות את המשרד שלו פלמבה״. (פאאאאקקקק)

עם כל שורה של הסיפור - אני כבר הייתי עירנית לגמרי,
אפשר היה להרגיש אסקלציה של המצב,
הכל יחסי. בהתחלה חשב שזה שהרס״ר שוב יתפוס אותו מעשן זה נורא…